ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים קצ״ו

מהדורה: ספר מגיני ארץ: שלחן ערוך. למברג, תרנ"ג

מקור שולחן ערוך, אורח חיים קצ״ו
1 מי שאכל דבר איסור אם מצטרף לזימון. ובו ד סעיפים: אכל דבר איסור אף על פי שאינו אלא מדרבנן אין מזמנין עליו ואין מברכין עליו לא בתחלה ולא בסוף:
2 אם אכל דבר איסור במקום סכנה מברכים עליו ועיין לקמן סי' ר"ד:
3 שלשה שאכלו כאחד וא' נזהר בפת עכו"ם וא' אינו נזהר או אחד מהן כהן ואוכל חלות אע"פ שאותו שנזהר אינו יכול לאכול עם אותו שאינו נזהר ולא ישראל עם הכהן כיון שאותו שאינו נזהר יכול לאכול עם הנזהר וכהן עם הישראל מצטרפין אבל אם היו כהנים וזר אוכלים כאחד והכהנים אוכלים חלה ונזהרים מפת של עכו"ם והזר אוכל פת של עכו"ם אינם מצטרפין וה"ה לשלשה שמודרים זה מזה שאינם מצטרפין לזימון: הגה ודוקא כשכל אחד אוכל מככרו אבל אם אוכלים מככר בעל הבית מצטרפין דהא אוכלים מככר אחד א"ז:
4 אין מזמנין על מי שאכל פחות מכזית:
פירוש ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים קצ״ו
1 ס"א אע"פ כו'. מ"ז ב':
2 ואין כו'. כמ"ש בפ"ק דדמאי הדמאי כו' מברכין עליו הא בשאר אין מברכין וכמ"ש במזמנין ובתוספתא פ"ב דדמאי ע"ה שאמר לחבר תן לי ככר זה ואוכלנו יין זה ואשתנו לא יתן לו שאין מאכילין טהרות לע"ה היה נדור מן הככר וא"ל תן לי ואוכלנו אבטיח וניקר וא"ל תן לי ואוכלנו יין ונתגלה וא"ל תן לי ואשתנו לא יתן שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו כיוצא בו לא יושיט ישראל אבר מן החי לבני נח ולא כוס יין לנזיר שאין מאכילין את האדם דבר שהוא אסור לו ועל כולן אין מברכין עליהן ואין מזמנין עליהן ואין עונין אחריהן אמן ובפ"ק דסנהדרין ובפ' בתרא דב"ק הרי שגזל סאה כו' אין זה מברך כו' ובפ"ק דמס' חלה בירושלמי תני מצה גזולה אסור לברך עליה כו' ועב"י:
3 ס"ב אם כו'. דלא שייך מנאץ ועס"ס תרי"ח:
4 ס"ג שלשה כו'. עתוס' מ"ה א' ד"ה אכל כו':
5 וה"ה כו'. אף ע"ג דיכול לאתשולי השתא מיהא לא אתשולי. תוס' שם דאל"כ ל"ל למימר שם קמ"ל כיון כו':
6 ס"ד אין כו' עס"ס קפ"ד: